• Sani Ziv

Social economic safety net for the Corona crisis

עודכן ב: אפר 6

רשת ביטחון כלכלית חברתית למשבר הקורונה

סני זיו, מרצה לכלכלה במכללה האקדמית תל אביב יפו, מנכ"ל מאקרו אנליטיקס, ייעוץ ומחקר כלכלי


כדי להבטיח יציאה מהירה מהמיתון הכלכלי על הממשלה לספק רשת ביטחון מלאה לעסקים ולעובדים כך שבחלוף משבר הקורונה תהיה אפשרות למפעלים ולעסקים לחדש את פעילותם בתפוקה מלאה. תגובה מהססת למשבר עלולה לגרור קריסת עסקים ומיתון ארוך ומיותר עם מחירים חברתיים גבוהים.


אני מציע פיצוי עסקים בדומה לשיפוי הניתן לנפגעי פעולות איבה ומלחמה באמצעות מס רכוש והרחבת דמי האבטלה לכדי 70% מהשכר לפני המשבר. על פי חישובינו, עלות התוכנית לתקציב המדינה תגיע ל-25 עד 30 מיליארד שקל לחודש, המהווים כ-2% מהתוצר המקומי הגולמי. מימון הגירעון העודף יוכל להתבצע בקלות באמצעות הנפקת אג"ח ל-5 שנים לכיסוי הנזקים מהמשבר. זהו סכום אפשרי ורצוי על מנת להתמודד עם המשבר הכלכלי בצורה טובה כשנטל המשבר נישא על ידי כלל החברה בישראל ולא נופל רק על חלקה. האלטרנטיבה לתוואי זה הינה מיתון מתמשך עם הפסד תוצר גבוה יותר תוך פגיעה חמורה במירקם החברתי של ישראל עקב אי השווין שבחלוקת הנטל של משבר הקורונה.


משבר הקורונה מתפשט במהירות והתחזית הכלכלית נראית עגומה. אלפי החולים, עשרות אלפי המבודדים ומאות האלפים שיצאו ממעגל העבודה משתקים כמעט לחלוטין את הפעילות הכלכלית במשק. מספר הנירשמים בלשכות העבודה צפוי להגיע בתוך ימים למעל מיליון איש. בחלק מענפי המשק הפעילות נעצרה כליל: תעופה, תיירות, מסחר, תחבורה אווירית, בילוי נופש ואירועים ועוד. התוצר המקומי הגולמי של ישראל צפוי לצנוח ברביע הראשון ובמידה רבה ביותר ברביע השני של השנה.

כלכלנים נוהגים לתאר תהליכי כניסה ויציאה ממיתון באותיות האנגליות V ו-U. המטרה היא לתאר את מהירות הכניסה והיציאה מהמיתון. לאופי המשבר, יש השלכות משמעותיות על עומק המשבר, הפסד התוצר, היקף הנזק לכלכלה לטווח הארוך וההתפתחויות הצפויות בשוק ההון. תרחיש מסוג V מתאר ירידה חזקה בפעילות ולאחר מכן עלייה חזקה המקזזת את הירידה בתוך זמן קצר. כזה למשל, היה המיתון של שנת 2009. התוצר העולמי הצטמצם בשנה זו ב-1.7% אולם התאושש במהירות בשנת 2010 עם צמיחה של 4.3%. לעומת זאת, מיתון ארוך וממושך מסומן באות U והוא מתאר יציאה איטית מהמיתון תוך עלייה גדולה באבטלה, סגירת עסקים ונזק מתמשך לטווח הארוך. השפל הגדול בארה"ב בשנת 1929 הינו דוגמה (קיצונית) למשבר מסוג U. בשנים 1930 עד 1933 צנח התוצר האמריקאי בשיעור מצטבר של 30% ושיעור האבטלה זינק ל-25%. רק בשנת 1934 הודות למדיניו הניו–דיל של הנשיא פרנקלין רוזוולט צמח המשק האמריקאי ב-10% ולמעשה, רק בעקבות מלחמת העולם השנייה הצליח המשק לצאת מהמיתון הארוך.





בישראל, משבר מסוג U התרחש בשנים 2001-2004 עם התפרצות האינתיפאדה השנייה ומשבר ההיי טק. בשנים 2001-2001 הצמיחה במשק הייתה שלילית (0.2%- ו-0.3%- בהתאמה). ב-2003, למרות שהמשק עבר לצמיחה חיובית, עדיין היווה קצב הצמיחה שעמד על 1.4% בלבד ירידה בצמיחה לנפש. רק ב-2004 המשק חזר לצמוח בקצב מהיר. סוג המיתון והיכולת לצאת ממנו במהירות תלוייה כמובן בסיבות ובגורמים הספציפיים שהביאו למשבר הכלכלי. משבר שנובע מחוסר איזונים בכלכלה טרום המשבר – למשל הוצאות ממשלתיות גבוהות, חוב ממשלתי גבוה, משבר אשראי, עליית מחירי תשומות כגון נפט - כל אלו יובילו לרוב למשבר מסוג U. לעומת זאת, משברים שהם תוצאה של שינויים אקסוגנים חד פעמיים וברי חלוף יובילו למשבר מסוג V. ואולם, גורם נוסף וחשוב לא פחות הקובע את אופי המשבר הינו המדיניות הכלכלית הננקטת בתקופת המשבר. מדיניות נכונה יכולה למנוע משבר ארוך וקשה ולאפשר יציאה מהירה מהמיתון.


המשבר הכלכלי הנוכחי אינו תוצאה של עיוותים בכלכלה. גם לא ניתן לייחסו לחוסר אחריות בניהול מדיניות כלכלית או להתנהלות לא מיטבית של בעלי עסקים (למשל השקעות לא רווחיות וכד'). אומנם במהלך השנתיים האחרונות, הוצאות הממשלה גדלו בשיעור גבוה מההכנסות והגירעון תפח ל-4% מהתוצר, וזאת כאשר המשק נמצא בתעסוקה מלאה ובגבול העליון של התוצר הפוטנציאלי, אך שאר הפרמטרים של המשק טובים: שיעור האבטלה היה נמוך עם הכניסה למשבר (בפברואר שיעור האבטלה עדיין עמד על 3.4%). מאזן העסקאות של ישראל עם גורמים בחו"ל (החשבון השוטף) נמצא בעודף של 4% מהתוצר עם עודף נכסים על התחייבויות וזאת לפני ייצור וייצוא של גז טבעי ממאגרי הגז החדשים. גם החוב הציבורי בישראל, שעמד על 60% מהתוצר בשנת 2019 נחשב נמוך בהשוואה בינלאומית. לבסוף, חשוב להדגיש שהמשק הישראלי כיום הינו משק עשיר עם תוצר לנפש של 44 אלף דולר והיקף חסכונות פיננסים (לפני המשבר) של 4,088 מיליארד שקל.

בתנאים אלו, של משבר חיצוני בר חלוף ותנאים כלכליים טובים בכניסה למשבר, ניתן באמצעות מדיניות ממשלתית נכונה להקטין את הנזק ממשבר הקורונה ולהגדיל בצורה משמעותית את הסיכוי ליציאה מהירה מהמיתון עם נזק מוגבל למשק. מאידך, תגובה חלשה למשבר עלולה לגרור את המשק למיתון ארוך ומיותר עם מחירים חברתיים גבוהים.


החשש הגדול הינו שעצירת הפעילות הכלכלית הנוכחית והשבתת חלקים רחבים במשק תביא עסקים רבים למצב של חדלות פירעון. שיטת הפיצוי הנוכחית לעובדים, מחייבת פיטורים או הוצאה לחל"ת על מנת שהעובד יקבל דמי אבטלה וגם זה בהליך מסורבל. במצב זה, העסק מתנתק מעובדיו תוך שהוא נותר חשוף להוצאותיו הקבועות ללא שום פיצוי או שיפוי בגינן. הוצאות אלו יכולות לכלול הוצאות לשכירות, חשמל מים, מיסים עירוניים, החזקת מלאים, החזקת צוות מצומצם להמשך פעילות הכרחית ועוד. מדיניות שתותיר עסקים שנסגרים או שקטנה פעילותם בשעת המשבר ללא פיצוי תביא בתוך מספר שבועות לכך שרוב העסקים יפסיקו לשלם את ההוצאות הקבועות שלהם, יעצרו תשלומים לספקים (חלקם בגין סחורה שתקבלה כבר ומשולמת באשראי) ואף ימכרו במחירי הפסד את הציוד הקבוע (מכונות, כלי רכב וכד'). מציאות זו עלולה ליצור אפקט דומינו "מדבק" של הידרדרות כלכלית כאשר למעשה כל יחידה כלכלית שנופלת "מפילה" את השנייה. כך, גם משקי בית ללא חסכונות משמעותיים יעצרו את תשלומי המשכנתא ותשלומי חוב אחרים, מה שעלול להוביל לקריסה של המערכת הפיננסית. לפיכך, הנגיף הכלכלי מסוכן לא פחות מהנגיף הבריאותי.


בתרחיש הנ"ל, כאשר משבר הקרונה יחלוף, (ואנו מניחים שזה יקרה בשלב זה או אחר), לא ניתן יהיה לחדש את הפעילות העסקית ברמה של "טרום המשבר". לחברה עסקית או מפעל שחיסלו פעילות, מכרו ציוד ופיטרו עובדים יקחו שנים לחזור לפעילות, אם בכלל. ניקח לדוגמה מסעדה שכרגע הפסיקה את פעילותה כתוצאה של ההגבלות החדשות. סביר להניח שבתוך חודש או חודשיים בעלי המסעדה יפסיקו לשלם את דמי השכירות, יימכרו מלאים ולאחר מכן את הציוד והריהוט, יעצרו את התשלומים בגין החוב לבנק ויפטרו את כל העובדים. כאשר הפעילות הכלכלית במשק תתחדש בעוד 3 או 6 חודשים, סביר להניח שהיזם לא יוכל (כלכלית) ולא יירצה (נפשית) להקים את העסק מחדש. מכשולים אלו רק יתווספו למצוקה הכלכלית של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת ואשר מרגע סיום משבר הקורונה, יתקשו למצוא עבודה במשק בו הביקוש לעובדים הצטמצם.


לכן, על הממשלה לספק רשת ביטחון מלאה לעסקים ולעובדים כך שבחלוף משבר הקורונה (לפי המודל הסיני, משך זמן של 2 חודשים), תהיה אפשרות למפעלים ולעסקים לחדש את פעילותם בתפוקה מלאה. על מנת לאפשר מציאות זו, יש לשמור על העסקים במצב של עסק חי – להבטיח תשלום שוטף של שכר לעובדים ולמנוע את פיטורם, להבטיח את תשלום ההוצאות השוטפות, תשלום הוצאות המימון ושמירה על נכסי העסק כעסק מתפקד.


לפיכך, אני מציע שיפוי עסקים בדומה לשיפוי הניתן לנפגעי פעולות איבה ומלחמה. פיצוי זה, הניתן כיום באמצעות מס רכוש (ואף קיימת קרן מיוחדת לצורך זה), כולל פיצוי בגין נזק ישיר ועקיף. הפיצוי העקיף כולל שיפוי בגין ההוצאות הקבועות של העסק (שכ"ד, ארנונה, אחזקת רכב, הוצאות שכר והוצאות מימון). הפיצוי מבוסס על התפיסה כי הנזק העקיף מתבטא בירידה במחזור העסקאות כאשר חישוב הנזק מבוסס על השוואת מחזורי העסקאות בין שתי תקופות מקבילות, בניכוי ההוצאות שנחסכו בתקופה בה העסק לא פעל בתפוקה מלאה.


לדעתי, יש לשפות את העובדים שלא דרך לשכות התעסוקה כפי שנעשה כיום, כי אם ישירות באמצעות תשלום שיועבר למעסיק מביטוח לאומי כך שהוא ימשיך לשלם את שכר העובד. מנגנון זה קיים בתשלום לעובד שייצא למילואים ויש להחיל אותו גם על המשבר הנוכחי. להערכתי, ניתן לקבוע שכר מופחת לעובדים וזאת מכיוון שהוצאות משקי הבית קטנות כרגע (למשל, ההוצאות על ביגוד, תחבורה, נסיעות לחול ארוחות בחוץ וכד') ועל מנת להפחית את העלות הכספית הנובעת מתשלומי הפיצוי. אני מעריך, על סמך נתוני הוצאות משקי הבית בישראל, כי ניתן לשלם בין 70% ל-80% מהשכר. פיצוי המעסיק בגין תשלום שכר לעובדים יתבצע כנגד דיווח לביטוח לאומי וכך המדינה יכולה למנוע פיטורי עובדים, ומצב בו חלק מהמעסיקים מנצלים את המשבר על מנת לפטר עובדים (לדוגמה אל על).





מה המשמעות התקציבית של מהלך כזה והאם הוא אפשרי ?

לצורך בחינת היתכנות המהלך, נחשב את העלות למשק ממהלך כזה. סך התמורה למועסקים (שכירים ועצמאים) הסתכמה בשנת 2019 בכ-686 מיליארד שקל. על מנת לפצות 40% מהשכירים (כ-862 אלף שכירים) ב-70% מההכנסה טרום המשבר על הממשלה לשפות את המעסיקים בגין תשלומי שכר בסכום של כ-16 מיליארד שקל לחודש. פיצוי עסקים שנסגרו בגין הוצאות קבועות נע להערכתנו, בסביבות 4 מיליארד שקל לחודש. כלומר, על הממשלה לשפות עסקים ועובדים בסכום של 20 מיליארד שקל לחודש. במקביל ההכנסות ממיסים צפויות לרדת בהיקף חודשי של 7 מיליארד שקל ולפיכך, העלות למשק צפוייה להגיע ל-25 עד 30 מיליארד שקל לחודש. סכום זה מהווה כ-2.0% מהתוצר. היקף הפיצוי הכולל יהיה תלוי בהיקף אי הפעילות ומשכה. אם המשבר יימשך כ-3 חודשים ובעצימות הנוכחית, הרי שהיקף הפיצוי יכול להגיע ל-6.0% מהתוצר.


מימון הגירעון העודף יוכל להתבצע בקלות יחסית באמצעות הנפקת אג"ח ל-5 שנים לכיסוי הנזקים מהמשבר. הנפקת אג"ח בסכום של 27 מיליארד שקל לתקופה של 5 שנים בריבית של 1% משמעותה תוספת החזר (קרן וריבית) שנתית של 459 מיליון שקל או 186 ש"ח למשק בית לחודש למשך 5 שנים, המהווים תוספת של 1.2% מההוצאה השנתית למשק בית. הנפקת אג"ח בהיקפים גדולים יכולה להביא לעליית תשואות ולייקור עלות הגיוס, אולם ההשפעה על התשלום החודשי צפויה להיות קטנה (בעלות גיוס של 2% תוספת ההוצאה עומדת על 12 מיליון שקל לחודש). כמו כן, כיום, בעקבות המשבר הציבור מחזיק בסכומים גדולים הנמצאים מחוץ לשוק ההון ומחפש ערוץ השקעה זמין ויחסת בטוח. במידה ובנק ישראל ייתן רשת ביטחון לאג"ח ממשלתיות, סביר שערוץ זה יהפוך לאטרקטיבי מאוד.


היקפי המימון הנדרש תלויים במשך המשבר ובעצימותו. לדוגמה, אם המשבר יימשך כ-3 חודשים ובעצימות הנוכחית, הרי שהנטל למשק בית (בהנחה של החזר החוב במשק חמש שנים לאחר המשבר) יגיע ל-500 ש"ח לחודש (3% מהכנסת משק הבית). ברמת החיים של ישראל כיום (44 אלף דולר לנפש) זהו סכום אפשרי ורצוי על מנת להתמודד עם המשבר הכלכלי בצורה טובה כשנטל המשבר נישא על ידי כלל החברה בישראל ולא נופל רק על חלקה. האלטרנטיבה לתוואי זה הינה מיתון מתמשך עם הפסד תוצר גבוה יותר תוך פגיעה חמורה במירקם החברתי של ישראל עקב אי השווין שבחלוקת הנטל של משבר הקורונה.


צור קשר

info@macro-analytics.co.il

החשמל 33, תל אביב 6511707

  • Twitter - White Circle
  • LinkedIn - White Circle

© 2020 כל הזכויות שמורות למאקרו אנאליטיקס

  • White Facebook Icon
  • White Twitter Icon
  • White LinkedIn Icon